הגשת תביעה בשם חברה בפירוק מרצון על ידי מפרק החברה

מאת עורך הדין והחשבונאי שלומי סבג, LLB-ACU

בפר"ק 39771-01-17 קואנדו מדיה בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' דן כב' נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט איתן אורנשטיין, בשאלה האם מפרק של חברה בפירוק מרצון נדרש לאישור בית המשפט על מנת להגיש תביעה בשם החברה?

עובדות המקרה

מפרק חברת "קואנדו מדיה בע"מ" (להלן: "החברה"), שנמצאת בפירוק מרצון על יסוד הצהרת כושר פרעון, הגיש בשמה ובשם ובעלת המניות שלה, "וואלה! תקשורת בע"מ", תובענה בסדר דין מקוצר בגין הפרה נטענת של הסכם פשרה שהחברה היא צד לו.

ביום 8.1.17 קבע בית משפט השלום (כב' השופט עדי הדר) כי בהינתן שהחברה נמצאת בפירוק מרצון שטרם הסתיים בחיסול, עליה לעתור לבית משפט זה לצורך המשך פירוק בפיקוח בית המשפט בהתאם להוראות פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה"). בפרט הפנה בית משפט השלום לסעיפים 343, 338 ו-339 לפקודה (להלן: "ההחלטה"). לשלמות התמונה אוסיף שההחלטה ניתנה לאחר שהחברה, באמצעות המפרק, הגישה את עמדתה בסוגיה זו.

לפיכך המפרק עתר לקבלת היתר להמשיך את ניהול התביעה בבית משפט השלום לרבות מכוח הוראות סעיף 343 לפקודה. המפרק הוסיף וטען כי לעמדתו מוקנית לו סמכות לפי סעיף 330(4) לפקודה שאינה מצריכה את קבלת אישורו של בית המשפט וכפי שנטען בבית משפט השלום.

פסק הדין

כבוד השופט אורנשטיין קיבל את התביעה ולמעשה קבע שלא היה צורך בהגשת התובענה שכן המפרק מוסמך להגיש את התביעה ללא צורך באישור בית המשפט להגשתה.

סעיף 244 לפקודה קובע כי פירוק חברה ייעשה באחת מהדרכים הבאות: פירוק בידי בית המשפט; פירוק מרצון; בפירוק מרצון בפיקוח בית המשפט. הגם שכל הדרכים מובילות, בסופו של יום, למתן צו חיסול לחברה הרי שלכל אחת מהן ישנם מאפיינים שייחודיים שנובעים מאופיה ומהותה של אותה דרך. השוני בין אלה בא לידי ביטוי בין היתר בעילות הפירוק; מידת מעורבותו של בית המשפט; תוצאות הפירוק; ועוד.

הליך פירוק מרצון, שהוא הרלוונטי לענייננו, מוסדר בפרק י"ג לפקודה וכשמו כן הוא – הליך רצוני. באשר לאופיו של הליך זה אפנה לדברים שאמרתי בעניין טצסוואן (בפסקה 4): "ייחודו של הליך פירוק מרצון הוא בהתרחשותו מחוץ לכותלי בית המשפט ומקל חומר שעה שעסקינן בחברה סולבנטית שאין לה נושים אשר עלולים להיפגע מההליך" (ראה גם ספרה של ציפורה כהן פירוק חברות כרך א 25 (מהדורה שנייה, 2016) (להלן: "צפורה כהן")). הפקודה מכירה בשני סוגים של פירוק מרצון: האחד, פירוק מרצון על ידי בעלי המניות; השני, פירוק מרצון על ידי הנושים (צפורה כהן, בעמ' 26). ההבדל העיקרי בין השניים נובע ממידת כושר הפרעון (או העדרו) של החברה ובא לידי ביטוי מעשי בעיקר בשליטה על זהות המפרק ומינויו. אבן הבוחן בהקשר זה היא האם הפירוק מרצון נעשה על יסוד הצהרת כושר פרעון אם לאו; במקרה הראשון, עסקינן בפירוק מרצון על ידי בעלי המניות, ואילו במקרה השני עסקינן בפירוק מרצון על ידי הנושים.

סמכויות המפרק בפירוק מרצון

סמכותו של מפרק שמונה על ידי החברה בהליך פירוק מרצון על ידי בעלי מניות היא רחבה וההצדקה לכך מבוססת על היותה של החברה כשרת פרעון. אפנה לעניין זה להוראת סעיף 330(4) לפקודה שקובעת כדלקמן:

"למפרק יהיו כל הסמכויות הנתונות, לפי פקודה זו, למפרק בפירוק בידי בית המשפט, בלי שיהיה זקוק לאישורו של בית המשפט".

סמכויות המפרק בפירוק בידי בית המשפט קבועות בסעיף 307 לפקודה ובפרט אפנה לסעיף 307(א)(1) לפקודה:

"המפרק מוסמך, באישור של בית המשפט או של ועדת ביקורת – (1) לתבוע או להתגונן בכל תובענה והליך משפטי, בשם החברה; […]"

כלומר, מפרק בפירוק מרצון לבקשת בעלי המניות רשאי להגיש תביעה בשם החברה אף ללא קבלת אישורו של בית המשפט, ומשכך אין הוא נדרש לקבל את אישורו של בית המשפט מראש לעשות כן (ראה גם: צפורה כהן, בעמ' 60-57).

 

מעורבות בית המשפט בהליך פירוק מרצון

סעיף 335 לפקודה קובע כדלקמן:

"המפרק או כל משתתף או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק, או שישתמש בסמכות מן הסמכויות שהיו נתונות לו לענין אכיפת דרישות תשלום או כל ענין אחר אילו עמדה החברה לפירוק בידי בית המשפט, ובית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר צודק ומועיל, להיענות לבקשה, כולה או מקצתה, בתנאים שייראו לו, או ליתן על יסוד הבקשה צו אחר שייראה לו לצודק".

סעיף זה קובע את סמכותו של בית המשפט להתערב בהליך פירוק מרצון שמתנהל כאמור מחוץ לכותלי בית המשפט אך סמכות זו קמה רק כאשר הפניה נעשית על ידי המפרק או על ידי נושה או משתתף (ציפורה כהן, בעמ' 71).

בעבר נדרש בית משפט זה (כב' השופטת אלשיך) למהותו של סעיף 335 לפקודה בפש"ר 2183/03 שלמה רוד, בתפקידו כמפרק חברת י.מ. מקס השקעות (1992) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 8 (פורסם בנבו, 11.2.04), באומרו:

"עניין לנו בסעיף, המנוסח כל-כולו כסעיף רשות, קרי: אם מתעוררת במהלך בפירוק מרצון בעיה משפטית או סכסוך סבוך, רשאים המפרק או צד מעורב אחר לפנות לבית המשפט של פירוק בכדי שידון בכך, ובית המשפט רשאי (אך לא חייב) להענות לכך בתנאים שיקבע – הכל לפי שיקול דעתו".

ובהמשך הדברים נאמר שם:

"ראשית, הסעיף מכוון לפי מהותו למצבים בהם מתעוררת דה-פקטו בעיה שהצדדים אינם מצליחים לפותרה. אי לכך, מאפשר להם הדין (באופן המזכיר את הליך האבעיה מתקנות סדר הדין האזרחי) להפנות את הבעיה לערכאה בעלת ידע בדיני פירוק. […] שנית, הכלל הרחב של פירוק מרצון, הינו כי הוא מתחיל, מתנהל ומסתיים בלא התערבות בית המשפט של פירוק. […] יתכן מאוד, כי במקרים מתאימים, בהם ביטול הליכי הפירוק יעורר דה-פקטו בעיה משפטית סבוכה, יהיה מקום להדרש לסעיף 335. אז ורק אז, יקום צורך אמיתי לפנות לבית המשפט של פירוק ולבקש את עזרתו בפתרון בעיה ספציפית שהתעוררה בנסיבות המקרה".

סיכומו של דבר; בית המשפט של פירוק יידרש לבקשה לפי סעיף 335 רק כאשר עולה בעיה משפטית או סכסוך סבוך שהצדדים אינם מצליחים לפתור ללא התערבותו ומומחיותו של בית המשפט של פירוק וגם במצב זה אין בית המשפט מחויב להיעתר לבקשה. הרציונאל שבבסיס כלל זה הוא היותו של הליך פירוק מרצון הליך שמתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט.

לסיכום קבע בית המשפט:

"בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי בעיה משפטית או סכסוך סבוך שמצדיק את התערבותו של בית המשפט של פירוק בהליך הפירוק מרצון של החברה וכי לא היה צורך באישור בית המשפט להגשת התביעה. כפי שהוסבר לעיל, הפקודה מקנה למפרק בפירוק מרצון את הסמכות להגיש תביעה בשם החברה, אף מבלי להידרש לאישורו של בית המשפט (סעיף 330(4) לפקודה). משכך, ובהתאם לפסיקת בית המשפט אין מקום להידרש לבקשה שהוגשה לפי סעיף 335 בנסיבות המקרה דנן, שכן הסמכות המבוקשת על-ידי המפרק ממילא נתונה לו על פי דין.

בנסיבות אלה לא היה מקום לבית משפט השלום להפנות את המפרק להליך שלפניי. פירוק מרצון אכן מסתיים בהתאם לסעיפים 339-338 לפקודה בחיסולה של החברה, ואולם, מכך שחברה בפירוק מרצון טרם חוסלה לא נובע כי היא נדרשת לשנות את סיווגו של ההליך מהליך פירוק מרצון להליך פירוק מרצון בפיקוח בית המשפט. קיימות חובות אחרות שנובעות משיהוי בהשלמת הליך פירוק מרצון כגון הצורך בקיום אסיפה כללית אחת לשנה (סעיף 337(ב) לפקודה). אך אין הכרח להעביר את הפירוק מרצון שמתקיים מחוץ לכותלי בית המשפט, לפירוק מרצון בפיקוח בית המשפט רק מחמת התמשכות ההליך או הגשת תביעה בשם החברה. לא כל שכן, המפרק בפירוק מרצון מוסמך על פי דין להגיש תביעה בשם החברה אף מבלי להידרש לאישורו של בית המשפט של פירוק. משכך גם אין רלוונטיות לסעיף 343 לפקודה שעוסק בנפקות של בקשה לפירוק מרצון בפיקוח בית המשפט שכאמור אינה רלוונטית לענייננו.

לנוכח מסקנתי דלעיל, לא ראיתי להידרש לבקשת ההצטרפות. מבלי לקבוע מסמרות אוסיף שלטעמי קיים ספק באשר למעמדו של הנתבע להגיש בקשת הצטרפות בהליך זה לנוכח היותו של הנתבע, חייב (לכאורה) של החברה, ובשונה מנושה או משתתף.

סוף דבר; המפרק לא נדרש לאישור בית משפט זה להגשת התובענה.

בנסיבות המקרה סבורני שיש להשיב למפרק את מלוא האגרה ששולמה ועל המזכירות לפעול בהתאם.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22/01/2017, בהעדר הצדדים.

עורך דין וחשבונאי שלומי סבג בעל ניסיון של למעלה מעשור בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בישראל. עורך דין וחשבונאי בעל ניסיון רב והוא מתמחה בפירוק חברות מרצון, פטור מאגרות וביטול חובות אגרה מרשם החברות.

 האמור במאמר זה הינו לידע כללי בלבד וכל המסתמך עליו עושה זאת על דעתו בלבד. אנו ממליצים לגשת ליעוץ משפטי פרטני.  

אודות שלומי סבג, עורך דין וחשבונאי

עורך הדין והחשבונאי שלומי סבג הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות דיקאן במשפטים ותואר ראשון נוסף בראיית חשבון וכלכלה. עורך הדין סבג עבד למעלה מעשור בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בארץ. עו"ד שלומי סבג הינו מומחה במשפט מסחרי, פירוק חברות מרצון, ומתמחה בתיקון רישום שלילי ב- BDI.

השארת תגובה