האם רישום BDI שלילי שגוי הינו עילה לתביעת לשון הרע?

 מאת עורך הדין וחשבונאי שלומי סבג, ADV-ACU

 בת.א 8423-08-11 (שלום, הרצליה) גרעמי נגד BDI BUSINESS DATA ISRAEL LTD  (בי די איי קופאס) נדונה שאלה תקדימית האם העברת מידע שלילי שגוי ( BDI שלילי ) על-ידי חברת BDI לבנק דיסקונט (מקבל מידע) הינו הוצאת דיבה ו/או רשלנות. בית המשפט השלום (מפי כב' השופטת חנה קלוגמן) קיבל את טענות התובע וקבע כי במצבים מסוימים כאשר חברת BDI פועלת ברשלנות ניתן לקבוע שהתקיימו יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה, עוולת הרשלנות והוצאת דיבה (לשון הרע).

יש לשים לב כי מדובר בפסק דין תקדימי מאוד בעיקר לאור הוראת סעיף 39 לחוק שירות נתוני אשראי הקובע כי " בעל רישיון שפעל בתום לב ולפי הוראות חוק זה, לא יישא באחריות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ".

 

 עובדות המקרה

התביעה הוגשה לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ח 1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסום שלילי שפרסמה הנתבעת אודות התובע, לטענתו, בנגוד להוראות חוק שרותי נתוני אשראי תשס"ב 2002 (להלן: "חוק נתוני אשראי"). בפרסום זה, לטענת התובע יש הוצאת לשון הרע כנגדו והדבר גרם לו נזק בגינו הוא זכאי לפיצוי על ידי BDI בגין ה – BDI שלילי. 

התובע הינו אזרח העוסק במסחר. BDI הינה חברה בעלת רישיון על פי חוק נתוני אשראי, המפעילה שירות מידע של נתוני אשראי על פיו.BDI – חברת BDI, היא חברה בעלת רישיון למסירת מידע על חוק נתוני אשראי. במסגרת עסוקה זה היא מקבלת מידע מגופי אשראי שונים, בנקים וכד' ומעבירה מידע שהגיע אליה בהתאם לבקשות המתקבלות אצלה. העברת המידע נעשית בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי.

במקרה הנדון העבירה BDI מידע שלילי – BDI שלילי אודות התובע, אשר לטענתו, גרם לו לנזקים בגינם הוגשה התביעה . BDI קבלה מידע שלילי אודות התובע מחברת כרטיסי האשראי לאומי קארד (להלן: "לאומי קארד"), לפיו נשלחה התראה לתשלום חוב בסך 180.95 ₪ שהיה חייב התובע ללאומי קארד לאחר שדרישת התשלום לא כובדה בבנק. מידע זה נמסר עוד באותו יום לחברת האשראי כ.א.ל (להלן: "כאל"), אשר פנתה לנתבעת בעקבות פניית התובע אליה להנפקת כרטיס אשראי (להלן: "המידע השלילי"). בדיקת BDI לפי תעודת זהות של התובע הייתה שלילית.

 בפועל מתברר כי הסירוב לדרישת התשלום בטעות יסודו, והתובע שילם את החוב מיד לאחר שחזר לארץ. הודעה על כך נשלחה לנתבעת לאחר שכבר פורסם המידע השלילי. לטענת התובע המידע השלילי נמסר בנגוד להוראות הקבועות בחוק נתוני אשראי וגרם לו לנזק. לעומתו טוענת BDI כי היא פעלה בהתאם לחוק נתוני אשראי ומכל מקום לא נגרם לתובע כל נזק ודין התביעה להידחות.

 

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע BDI הפרה חובה חקוקה באופן שגרם לו נזק ופגיעה בשמו הטוב.

BDI הפרה את הוראות חוק נתוני אשראי הן כאשר הפיצה על תובע מידע שלילי, והן כאשר לא אספה והפיצה עליו מידע חיובי בהתאם לחוק נתוני אשראי.

הרקע לאירוע נשוא התביעה היה בהתראה שנשלחה לתובע בגין אי תשלום חוב על סך 180.95 ₪, בשעה שבחשבון הבנק שלו היו סכומים של מעל למיליון ₪. מאחר והתובע שהה בחו"ל כאשר התקבלה ההתראה הוא שלם את החוב רק כעבור 37 ימים, מיד לאחר שחזר. ההתראה בטעות יסודה, שכן אירעה טעות בהקלדת חשבון החיוב של כרטיס האשראי וחויב בטעות חשבון לא פעיל במקום החשבון אותו ייעד התובע , ואשר היו בו כספים , כאמור, מעל למיליון ₪. ביום 27.1.2007 נשלחה בקשה לקבלת מידע אודות התובע, ובו ביום נמסר המידע השלילי המבוסס על ההתראה בגין החוב בסך 180.95 ₪. המידע השלילי נמסר לחברת כאל לצורך קבלת החלטה להנפקת כרטיס אשראי לתובע. המידע השלילי התקבל מחברת לאומי קארד בגין החוב על סך 180.95 ₪ . המידע העבר על ידי BDI בו ביום שהתקבל. לטענת התובע העברת המידע אודותיו על ידי BDI שלא בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי גרמה לו נזק כלכלי והוא נתקל בסירוב לקבלת כרטיסי אשראי. גם לאחר שBDI קבלה מידע חיובי אודות התובע היא לא דאגה לפרסמו באופן מיידי.

 בהתנהלות זו הפרה התובעת את הוראות חוק נתוני אשראי הן בפרסום השלילי והן בהעדר הפרסום החיובי.

בהתאם לסעיף 16(א)(5) לחוק נתוני אשראי מחויבת BDI לאסוף מידע מתאגיד בנקאי רק לאחר שהאחרון שלח הודעה על כוונתו לנקוט הליכים לגביית החוב ובתנאי שהודעה כזו נשלחה בתום 60 יום ממשלוח ההתראה – BDI שלחה את המידע השלילי שקבלה מלאומי קארד לחברת כ.א.ל מבלי שבדקה אם עברו 60 יום ממועד ההתראה. (העובדה שגם חברת לאומי קארד שגתה בכך שלא המתינה 60 יום ממועד ההתראה ועד העברת המידע, אינה פוטרת את BDI מאחריות למחדלה שלה).

 BDI הפרה את הוראת סעיף 19(1)(ו) חוק נתוני אשראי ,כאשר מסרה את המידע השלילי בטרם היו בידיה נתונים המתייחסים לאי פירעון של שלושה חובות לפחות.

 BDI מודה כי שלחה את המידע השלילי מבלי שאספה מידע חיובי. היא אף מודה ששלחה את המידע השלילי ביום בו התקבל. BDI לא הצליחה להוכיח כי לא קבלה מידע חיובי תוך שבעה ימי עסקים, למרות טענתה כי את המידע החיובי מבנק דיסקונט קבלה ביום 8.2.09. BDI לא הוכיחה מתי פנתה לבנק דיסקונט לצורך מנין הימים, ואף מנתה את כל הימים ולא רק את ימי העסקים .

 BDI לא מסרה דו"ח אשראי מתוקן לכל מי שקיבל ממנה דו"ח אשראי על הלקוח בהתאם להוראות סעיף 31(ו) לחוק וסעיף 59 לתקנות.

BDI מיהרה למסור מידע שלילי ביום בו הגיע, אך לאחר שקבלה את בקשת לאומי קארד למחיקת הרישום השלילי ביום 16.2.09 היא ביצעה זאת רק ביום 1.3.09.

 

הרחבת חזית: לטענת התובע יש לדחות את טענת BDI כי שלחה מידע חיובי, טענה המופיעה לראשונה בתצהיר עדות ראשית מטעם BDI, שכן בכתב ההגנה טענה BDI שלא מוטלת עליה כל חובה לשלוח מידע חיובי. השוני בין הנטען בכתב ההגנה לנטען בתצהיר עדות ראשית יש בו משום שינוי חזית, ומסבה זו בלבד יש לדחות טענה זו. גם לגופו של ענין לא הצליחה BDI להוכיח כי אכן שלחה את המידע החיובי.

 אמינות עדת BDI: לטענת התובע אין לתת אמון בעדות עדת BDI, לאחר שהתגלו בה סתירות הן בעדות עצמה והן בהתייחס לתצהיר שהוגש על ידה.

 העדר תוך לב:

הרשלנות החמורה בהתנהלות BDI משמיטה תחת רגליה כל טענה לתם לב. BDI הפרה את הוראות חוק נתוני אשראי ולכן היא איננה יכולה ליהנות מההגנה המוקנית בסעיף 39 לחוק נתוני אשראי, והמתייחסת רק למי שפעל בתום לב ולפי הוראותיו. לנתבעת אין גם כל הגנה על פי חוק איסור לשון הרע

 רשלנות:

סעיף 41 לחוק נתוני אשראי מטיל חובה בנזיקין למי שפעל בנגוד להוראותיו, כפי שהיה במקרה הנדון.

 תמצית טיעוני BDI

מדובר בתביעת סרק כנגד BDI, שכן התובע כבר פוצה על ידי האחראים לנזק הנטען, ומכל מקום לנתבעת לא היה קשר להשתלשלות העניינים שהביאו לאירוע הנדון כמפורט להלן:

תחילת המעשה בטעות ברישום פרטי התובע , אשר גרם לכך שחיוב בכרטיס האשראי שרכש לאלא חויב בחשבון הבנק הנכון שלו. המשכו של המעשה היה כאשר מכתב ההתראה שנשלח לתובע לא הגיע בזמן ליעדו מכיוון שהתובע שהה בחו"ל. השתלשלות עניינים זו היא שגרמה למידע השלילי על התובע והיא אינה קשורה לנתבעת.

 התובע פוצה על ידי האחראים לאותה טעות בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים וקבל סך של 19,5000 ₪. טענתו שסכום זה הינו בגין הוצאותיו המשפטיות הינה שקרית, הוא לא הציג כל הוכחה להוצאות אלו, ואף הן לא מוזכרות בהסכם הפשרה שנחתם לסילוק התביעה כולה.

 לתובע לא נגרם כל נזק והוא אף לא הצביע על נזק שנגרם לו. מטרת התביעה הינה "להוציא כספים שאינם מגיעים לו, הפעם מBDI שאינה קשורה באופן כלשהו לפרשה" (סעיף 6 לסיכומים).

BDI פעלה בהתאם לרישיון שניתן לה על פי חוק נתוני אשראי. BDI למעשה משמשת כ"צינור להעברת מידע " על עמידתם של לקוחות פרטיים בהתחייבויות כספיות במסגרת חוק נתוני אשראי והתקנות. אין זה מתפקידה של BDI לנתח את המידע ואין זה בסמכותה לבדוק את הנתונים, כך שהטענות המתייחסות לגובה הסכום (180.98 ₪) או כל טענה אחרת מסוג זה דינן להידחות.

 בפועל BDI קבלה ביום 27.1.09 התראת חוב מטעם לאומי קארד ביחס לחוב של התובע. BDI לא יכלה לדעת באותו מועד כי מקורה של התראת חוב זה בטעות.

 BDI אמנם כללה מידע זה במסגרת דו"ח שהוציאה באותו יום לחברת כאל, למרות שטרם התקבל מידע חיובי ואף לפני שחלפו 7 ימים אותם אמורה היא להמתין על פיה החוק, אך דבר זה נעשה בשוגג ובתום לב וללא גרימת נזק כלשהוא.

 BDI עמדה בדרישות הקבועות בחוק נתוני אשראי. BDI קבלה את המידע השלילי אודות התובע ביום 27.1.09 , ובו ביום או מיד למחרת פנתה לקבלת נתונים חיוביים על הלקוח (התובע) (סעיף 26 לתקנות). המידע החיובי מבנק דיסקונט הגיע רק ביום 8.2.09, דהיינו 12 יום לאחר שנשלחה הפניה אליו על ידי BDI. המחלוקת לגבי המועד בו נמסר המידע על ידי בנק דיסקונט, דהיינו אם ביום 8.2.09 או ביום 27.2.09 אין לה כל נפקא מינה, שכן שבעה ימי העסקים מיום 27.1.09 עברו כלפי כל אחד מהתאריכים, כך שעל BDI היה לשלוח את המידע השלילי ללא מידע חיובי בכל מקרה.

 גם אם היה המידע החיובי מגיע בזמן ומצוין בדו"ח, לא היה זה מונע את ציון המידע השלילי על כך שהתובע לא עומד בהתחייבויותיו.

 בפועל לא נגרם כל נזק וגם הודעות הסירוב להנפקת כרטיסי אשראי שצירף התובע לתצהירו לא נבעו מהמידע השלילי , שכן באותו מועד כבר נמחק המידע השלילי ולמרות זאת נשלחו הודעות סירוב.

 מספר ההתראות: תקנה 43 לתקנות חוק נתוני אשראי הדנה במסירת מידע בדבר אי תשלום חובות קובעת בסעיף 43 (ב) כי די בכך שתאגיד בנקאי או מנפיק כרטיסי אשראי שלח בכתב התראת חוב אחת בלבד ללקוח, ובתקנה43(ב) (4) לתקנות נקבע שלגבי שיקים יש צורך בצבירת שתי התראות. לעניינו התקנה הקובעת היא 43(ב), ומכאן שהפרסום היה בהתאם להוראות החוק.

 התובע לא פעל בהתאם לסעיף 31 לחוק נתוני אשראי ולא דרש את הסרת המידע השגוי, למרות שאפשרות זו הוסברה לו כבר בפניית חברת כאל אליו מיום 29.1.09.

 לסיכום טוענת BDI שלמרות ששלחה את המידע שהתברר כשגוי, מבלי שעברו שבעה ימים לאיסוף מידע חיובי על התובע, הרי שפעולה זו שנעשתה בשוגג ובתום לב לא גרמה כל נזק לתובע, הן מאחר והמידע החיובי הגיע לאחר תום שבעת הימים שהיה עליה לחכות, והן לאור העובדה שבקשות התובע סורבו גם לאחר שהמידע נמחק, מסיבות שאינן ידועות לנתבעת והיא אף איננה יכולה לדעת אותן.

BDI פעלה בהתאם לחוק נתוני אשראי ותקנותיו, ואין היא אחראית לכל נזק שנגרם לתובע, המוכחש למהותו. BDI פעלה בתום לב כך שעומדת לה הגנת סעיף 39 לחוק נתוני אשראי והיא פטורה מאחריות לפי חוק איסור לשון הרע

 

דיון והכרעה:

ראשית יש לבדוק האם במסירת המידע השלילי יש משום הוצאת לשון הרע. במידע שלילי מטבעו יש משום הוצאות לשון הרע, והדבר נכון גם לענייננו, שכן מסירת מידע עסקי שלילי פוגע במוניטין של הגורם לגביו נמסר המידע, ובענייננו התובע. יחד עם זאת אם המידע נמסר בהתאם לחוק נתוני אשראי , הרי שלפי סעיף 39 לחוק נתוני אשראי קיימת לבעל הרישיון חסינות . מכאן שיש לבדוק אם מסירת המידע נעשתה בהתאם להוראות לחוק נתוני אשראי.

 אין מחלוקת בין הצדדים כי המידע נמסר ביום 27.1.09, ביום בו התקבל אצל BDI. כך שאין ספק שמבחינה טכנית לא עברו שבעה ימי עסקים ממועד קבלת המידע ועד והעברתו. BDI הייתה אמורה בהתאם לחוק נתוני אשראי למסור מידע חיובי, אלא שהדבר לא נעשה שכן המידע השלילי נמסר מיד. לטענת BDI, אין לכך משמעות שכן המידע החיובי שהגיע אליה מבנק דיסקונט הגיע רק לאחר 12 יום, דהיינו גם אם הייתה ממתינה שבעה ימים לצורך איסוף המידע החיובי לא הייתה מקבלת אותו בזמן ומוסרת את המידע השלילי, כפי שעשתה. אינני יכולה לקבל טעון זה ולא רק מסבה הטכנית של ספירת הימים ברוטו על ידי BDI בעוד חוק נתוני אשראי מדבר על ימי עסקים. מבחינה מהותית מסירת מידע שלילי מעצם טבעו הוא "לשון הרע" ויש לכך השלכות. האיזון של ההיתר לעשות זאת כפוף להקפדה על הוראות חוק נתוני אשראי שבאו למנוע מסירת מידע שלילי ללא בדיקה זהירה, בדיוק כפי שקרה במקרה הנדון. לכן יש להקפיד על דרישות חוק נתוני אשראי כתבם כלשונן. במקרה הנדון BDI מסרה את המידע השלילי לפני שאספה מידע חיובי ובכך הפרה את הוראות החוק. גם לאחר שקבלה את המידע החיובי היא לא דאגה להפצתו המידית.

 

לאור האמור לעיל הרי שבמקרה הנדון לא עמדה BDI בהוראות חוק נתוני אשראי ולכן איננה יכולה ליהנות מהחסינות שהחוק מקנה לה, ומכאן שיש לראות אותה כמי שהוציאה לשון הרע על התובע.

 

סעיף 16(א)(5) לחוק נתוני אשראי קובע כי תאגיד בנקאי או חברת אשראי לא יעבירו מידע שלילי אלא אם עברו 60 ממועד ההתראה. הוראה זו מתייחסת לתאגיד הבנקאי או החברה המנפיקה כרטיסי חיוב, ולא לבעל הרישיון על פי חוק נתוני אשראי, כך שאין לזקוף לחובתה של BDI את מסירת המידע לפני שעברו 60 יום ממועד ההתראה. יחד עם זאת הוראה זו בחוק מלמדת על החשיבות הרבה שייחס המחוקק למועדי מסירת המידע, לאור רגישות המידע הנמסר.

 

מספר התראות: לטענת התובע מידע שלילי המבוסס על התראות בגין אי תשלום חוב ניתן לציין בדו"ח רק אם קיים מידע על שלוש התראות. BDI טוענת מנגד שמספיקה התראה אחת כאשר מדובר בהתראת חוב מטעם תאגיד בנקאי או חברת כרטיסי אשראי, ואילו כאשר מדובר בשיקים יש צורך בשני שיקים שלא כובדו. צודקת BDI לגבי מספר ההתראות הנדרשות לגבי שיקים, והיא אף צודקת כי לגבי התראת חוב של תאגיד בנקאי או חברת אשראי די בהתראה אחת.

 

מועד הפנייה לבנק דיסקונט:

BDI טענה כי פנתה לבנק דיסקונט לקבלת מידע חיובי אודות התובע כבר ביום 27.1.09 או מיד למחרת אותו יום. טענה זו נטענה על ידי המצהירה מטעם BDI, אך ללא אסמכתא. בעקבות החלטת בית המשפט מיום 19.12.12 , לפיה התבקש בנק דיסקונט להודיע מתי קבל פנייה מהמשיבה בעניין התובע, השיב הבנק ביום 31.12.12 כדלקמן: "סניפנו ערך בדיקה בקשר לטענת המשיבה (BDI), כי שלחה דרישה לקבלת מידע ב- 27.1.09 ולא מצאנו פנייה כלשהי מאת המשיבה ועל כן לא יכולנו להשיב לבקשת BDI". בעקבות תשובה זו חזרה ופנתה BDI לבנק דיסקונט אשר השיב ביום 16.1.13 כדלקמן: "….. נודיעכם כי, עפ"י רישומנו עבר ביום 27.2.09 מידע חיובי במסגרת "חוק נתוני אשראי" ע"ש הנדון. נציין כי קבצי מידע חיובי מועברים באופן ממכון באמצעות יחידה תפעולית ללא מעורבות סניף". בעקבות מכתב זה חזר ופנה ב"כ התובע לבנק דיסקונט אשר השיב כדלקמן: "נודיעך כי, דרישה לקבלת מידע חיובי באמצעות חב' בי.די.אי בעלת רישיון ע"ש שבנדון הועברה אל מוסדנו ביום 27.2.09 ונענתה בו ביום" לטענת התובע מכתבים אלו מעידים על כי המשיבה פנתה לבנק רק ביום 27.2.09, דהיינו כחודש לאחר שקבלה את המידע השלילי וזאת בניגוד להוראות חוק נתוני אשראי. BDI לעומתה טוענת כי המכתב מיום 16.1.13 מעיד על כי המידע מועבר באופן ממוכן, דבר התומך בגרסת BDI שהמידע הועבר על סמך דרישתה כבר ביום 8.2.09. BDI לא צרפה שום אסמכתא המעידה על דרישת המידע מבנק דיסקונט, מנגד משלושת המכתבים של בנק דיסקונט עולה שהדרישה הועברה אליהם רק ביום 27.2.09. לא מצאתי כל אינדיקציה המחזקת את טענת BDI שהדרישה נשלחה כבר ביום 27.1.09 או מיד למחרת.

 מניתוח התנהלות BDI לאור סעיפי ותקנות חוק נתוני אשראי עולה כי היא לא פעלה בהתאם לחוק, כאשר מסרה את המידע השלילי ללא מידע חיובי לפני תום שבעת ימי העסקים.

 מתן מידע שלילי עסקי הוא מעצם טבעו "הוצאת שם רע" , יחד עם זאת לאור החשיבות הכלכלית שיש במתן מידע זה לקיום מסחר הוגן הותר הדבר בחוק נתוני אשראי, ואף ניתנה בו חסינות לבעל הרישיון הפועל על פיו בתום לב, אך האיזון לשמירת כבודם של הגורמים לגביהם ניתן המידע, נקבעו בחוק נתוני אשראי שעל בעל הרישיון להקפיד בביצועים. סעיף 39 לחוק נתוני אשראי קובע את האיזון כדלקמן:

39". בעל רישיון שפעל בתום לב ולפי הוראות חוק זה, לא יישא באחריות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (בחוק זה – חוק איסור לשון הרע)."

 במקרה הנדון לא פעלה BDI בהתאם להוראות החוק כפי שפורט לעיל, כך שאין היא יכולה ליהנות מהחסינות הקבועה בסעיף 39 לחוק נתוני אשראי. יחד עם זאת עדיין יש לבדוק אם פעלה היא בתום לב, כך שניתן יהיה להחיל את הסעיף החסינות. אני אמנם מאמינה לנתבעת שמסירת המידע נעשתה בשוגג, אך לאור מערכת האיזונים בחוק נתוני אשראי אין זה מספיק בשביל להיחשב כמי שפעל בתול לב. לא ניתן במקרה הנדון הסבר מניח את הדעת להתנהלות BDI על מנת שתוכל ליהנות מהגנת החסינות בסעיף 39 לחוק נתוני אשראי. המחוקק שהעניק סמכויות לבעל הרישיון, קבע את ההוראות על פיהן יש להפעיל סמכויות אלו, בכך בקש המחוקק לאזן בין האינטרסים השונים והזכויות של כל המעורבים. מתן מידע, אשר יש בו לא פעם משום פגיעה בשמו הטוב של הגורם לגביו ניתן המידע, יינתן בזהירות ומתוך הקפדה על הוראות החוק והתקנות. משעמד בעל הרישיון בהוראות אלו תחול עליו חסינות מכוח סעיף 39 לחוק נתוני אשראי, לא עמד בהוראות אלו

הוא איננו חסין מפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. בנוסף קובע סעיף 41 לחוק נתוני אשראי

" מעשה או מחדל של בעל רישיון או של מקבל דו"ח אשראי מבעל רישיון, בניגוד להוראות חוק זה, הוא עוולה בנזיקין, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליו, בכפוף להוראות חוק זה.

 

  1. לאחר שמצאתי כי במקרה הנדון BDI איננה זכאית ליהנות מהחסינות הקבועה בסעיף 39 לחוק נתוני אשראי נשאלת השאלה אם ביצעה BDI עוולה בנזיקין. לטענת התובע בהתנהלות BDI יש משום ביצוע עוולה של "הפרת חובה חקוקה", עוולת הרשלנות . כפי שכבר צוין לעיל הפרה BDI "חובה חקוקה" בכך שלא פעלה בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי. כמו כן ניתן לראות בהתנהלות זו גם "רשלנות" שכן BDI התרשלה במילוי הוראות החוק, אשר עם קצת יותר תשומת לב ניתן היה לפעול על פיהם כתבם כלשונן. מסירת מידע שלילי על אדם יש בה גם יסודות של "הוצאת לשון הרע", כפי שפורט לעיל.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי בהתנהלות BDI התקיימו יסודות עוולת "הפרת חובה חקוקה, עוולת הרשלנות והוצאת דיבה.

 הקטנת הנזק: המחוקק היה מודע לכך שקיימת אפשרות שהמידע השלילי הניתן לגבי גורם כלשהוא מוטעה מסיבה זו או אחרת ,ולכן קבע בסעיפים 31 ו 32 לחוק נתוני אשראי את הפרוצדורה לפיה יכול הוא לבקש להסיר את אותו מידע. התובע במקרה הנדון טען כי פנה בעל פה לנתבעת, אך לא הייתה לו כל אסמכתא כתובה לכך. בנסיבות אלו אינני רואה את התובע כמי שעשה כל שניתן על מנת להסיר את המידע השלילי.

 

גובה הנזק:

לטענת BDI לא נגרם לתובע כל נזק, התובע לעומתה טוען כי נגרמה לו עגמת נפש ונזקים כספיים כתוצאה מסירובים שקבל להנפקת כרטיסי אשראי וקבלת אשראי בעקבות המידע השלילי שנמסר עליו. אין ספק שבנסיבות שנוצרו נגרמה לתובע עוגמת נפש בגינה זכאי הוא לפיצוי. אין גם ספק כי בשלב הראשוני לא הונפק לו כרטיס אשראי על ידי חברת כאל וכן הוא קבל סירובים נוספים אשר לפחות את חלקם יש לייחס למידע השלילי שנמסר על ידי BDI. יחד עם זאת התובע לא הוכיח מה היה גובה הנזק שגרם לו כל סירוב וסירוב ולכן יש לפסוק פיצויים גלובליים מבלי הוכחת נזק, ומצאתי שבנסיבות תיק זה יש להעמידו על סך של 25,000 ₪.

 

סוף דבר: BDI תשלם לתובע תוך 30 יום סך של 25,000 ₪ בתוספת סך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 2,000 ₪ בגין החזר הוצאות.

 ניתן ביום, י"א שבט תשע"ד, 12/01/2014, בהעדר הצדדים.

  

לסיכום, אנו ממליצים מאוד לכל מי שנתקל בסירוב לקבל אשראי בשל רישום שלילי לקבוע פגישת ייעוץ בהקדם עם משרדנו. למשרדנו יש הישגים משמעותיים בכך במיוחד. אנו נדע לנתח את דוחות ה- BDI שלכם ונפעל עבורכם לתיקון הרישום השלילי.

 עורך דין וחשבונאי שלומי סבג, מתמחה בדיני בנקאות וברישום BDI (בי די אי) ו –D&B  (דן אנד ברדסטריט), BDI שלילי , מחיקת רישום שלילי BDI, ביטול BDI, בדיקת BDI  (בדיקת בי די אי) ובדיקת BDI לפי תעודת זהות

* האמור במאמר זה הינו לצורך מידע כללי בלבד ואיננו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.

** האמור אודות חברת BDI (בי די איי) לקוח מאתר החברה.

 

 

אודות שלומי סבג, עורך דין וחשבונאי

עורך הדין והחשבונאי שלומי סבג הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות דיקאן במשפטים ותואר ראשון נוסף בראיית חשבון וכלכלה. עורך הדין סבג עבד למעלה מעשור בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בארץ. עו"ד שלומי סבג הינו מומחה במשפט מסחרי, פירוק חברות מרצון, ומתמחה בתיקון רישום שלילי ב- BDI.

השארת תגובה