אחריות דירקטורים ומפרק בפירוק חברה מרצון

מאת עורך הדין והחשבונאי שלומי סבג, LLB-ACU

בת.א. 53964-04-15 (מחוזי, חיפה) אנג'ל נגד ישי ואח' נדונה על-ידי כב' השופט רמזי חדיד סוגיה תקדימית בשאלה האם מוטלת על דירקטורים של חברה בפירוק מרצון ועל מפרק החברה החובה לשאת באופן אישי בפסק דין כספי שניתן נגד החברה במהלך הפירוק, ולא נפרע על ידה.

בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתה של סוכנת נסיעות נגד מנהלי חברת נסיעות שבה עבדה. סגן הנשיא השופט רמזי חדיד נדרש להכריע בשאלה תקדימית: האם ניתן לחייב באופן אישי דירקטור שחתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, במקרה שבו התברר כי חתימתו נעשתה בחוסר תום לב או ברשלנות. לאחר ניתוח של הדברים, השופט קבע שכן.

התובעת, גב' מירי אנג'ל, עבדה כסוכנת נסיעות שכירה בחב' מונה טורס חדרה בע"מ במשך כ-10 שנים.

נתבעים 1-3 הינם בני משפחה ובמועדים הרלוונטים לתביעה הם היו הדירקטורים של חברת מונה טורס.

נתבעת 4, גב' אתי דואני, הינה עו"ד במקצועה והיא הייתה המפרקת של חברת מונה טורס.

ביום 09.01.07 הגישה התובעת נגד חב' מונה טורס תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק עב' 228/07, לפיה היא ביקשה לחייב את החברה בתשלום סך של 158,000 ₪ עבור פיצויי פיטורין, הלנת פיצויי פיטורין, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה.

במהלך חודש אוקטובר 2009, או בסמוך לכך, בטרם מתן פסק דין בתביעה הקודמת, החליטה חב' מונה טורס על פירוק מרצון ובהתאם להוראות הדין, אליהן אתייחס בהמשך, חתמו נתבעים 1-3 ביום 13.10.09 על תצהירים בדבר יכולת החברה לפרוע את חובותיה תוך 12 חודשים ממועד חתימת התצהירים (להלן: "תצהירי הפרעון").

ביום 29.11.09 הגישה נתבעת 4 הודעה במסגרת התביעה הקודמת בדבר שינוי סטטוס החברה לחברה בפירוק מרצון ובעקבות זאת הגישה חב' מונה טורס בקשה לעיכוב הדיון באותה תביעה, ומנגד, הגישה תובעת בקשה לחייב את בעלי המניות בחברה להפקיד בקופת ביה"ד את סכום התביעה על מנת להבטיח ביצוע פסק הדין שיינתן בהליך.

ביום 24.05.10 ניתן פסק דין בתביעה הקודמת ולפיו חוייבה חב' מונה טורס לשלם לתובעת סך של 66,915 ₪ ליום 10.03.06 בגין פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,945 ₪ ליום מתן פסק הדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.

במהלך החודשים 5-7/10 פנה ב"כ התובעת לב"כ החברה ולנתבעת 4 בדרישה לפירעון פסק הדין, אך לשווא.

ביום 21.07.10 נרשמה החברה אצל רשם החברות כחברה מחוסלת. ביום 31.12.14 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה בהתאם לפסק הדין, אולם תביעתה נדחתה הואיל והליך פירוק החברה היה מרצון.

ביום 03.04.15 הגישה התובעת תביעה דנן, לפיה היא מבקשת לחייב את הנתבעים בפירעון פסק הדין ואשר בהתאם לחישוביה מגיע ליום הגשת התביעה לסך של 148,822 ₪.

 

טענות הצדדים:

 לטענת התובעת, הנתבעים הפרו ברגל גסה את החזקה הקבועה בדין, לפיה לחברה בפירוק מרצון יכולת לפרוע את חובותיה, והם נהגו בהעדר תום לב, עוולו כלפיה בעוולות הרשלנות וגרם הפרת חוזה.

 מחדלם של נתבעים 1-3 בא לידי ביטוי בחתימתם על תצהירי הפירעון, זאת על אף ידיעתם כי חב' מונה טורס אינה סולבנטית ולא תוכל לקיים את פסק הדין. הוסיפה התובעת וטענה שאין נפקא מינה כי פסק הדין ניתן לאחר חתימת תצהירי הפירעון, שכן זכויותיה בהתאם לפסק הדין מעוגנים בדיני העובדה וחוזי העבודה, ולכל היותר פסק הדין הכריז על קיומם.

 ביחס לנתבעת 4, טענה התובעת כי מחדליה באו לידי ביטוי בכך שלא הפעילה את הסמכויות המוקנות לה בדין, לא נכנסה לנעליהם של מנהלי החברה במהלך הפירוק ולא פיקחה עליהם, ולו באופן מינימלי. תחת זאת, נתבעת 4 אפשרה לדירקטוריון החברה לעשות בנכסי החברה ככל העולה על רוחם באופן אשר קיפח את התובעת ומנע ממנה לגבות את פסק הדין.

נתבעים 1-3 טענו כי ההחלטה לפרק את החברה התקבלה בעקבות שינויים בענף התיירות ובדפוסי הזמנות הצרכנים, ואשר בעקבותיהם חלה ירידה מתמשכת ברווחיות החברה. הניסיונות לשינוי מגמה זו לא צלחו, והיה חשש כי באם החברה תמשיך לפעול, היא לא תהיה סולבנטית. בנסיבות העניין, הוחלט על פירוק החברה מרצון כאשר במועד קבלת ההחלטה, החברה יכלה לפרוע את התחייבויותיה.

 נתבעים 1-3 מפנים לכך כי עד למתן פסק הדין, החברה לא הכירה בדרישות התובעת וכפי שנקבע בפסק הדין גופו, בין הצדדים היתה מחלוקת של ממש. לפיכך, תצהירי הפירעון אינם חלים על פסק הדין. מנגד, החברה סילקה את חובותיה לספקים השונים אף בהעדר פסק דין שניתן לזכותם, וזאת בהעדר מחלוקת בנדון.

הוסיפו נתבעים 1-3 וטענו כי התובעת קיבלה את תצהירי הפירעון ובעת קבלתם לא טענה כאילו בעלי המניות והדירקטורים של החברה חבים לשאת בחובותיה באופן אישי. מכל מקום, אין כל קשר סיבתי בין מתן תצהירי הפירעון וסילוק חובות החברה לספקיה השונים במסגרת הליך הפירוק, לבין אי קיום פסק הדין, ומסקנה זו עולה אף אם תאמר, כטענת התובעת, כאילו החברה לא הייתה סולבנטית.

כן טענו נתבעים 1-3 כי יש להטיל אשם תורם על התובעת שלא טרחה להיות מעורבת בהליך פירוק החברה, לא פנתה לבית המשפט בבקשה להפוך את הפירוק מרצון לפירוק בפיקוח בית המשפט או לפירוק כפוי, לא הגישה תביעת חוב למפרקת, לא פעלה לביטול חיסול החברה במועד שנקבע בחוק והגישה תביעה דנן בשיהוי ניכר.

 

החלטת בית המשפט

 בית המשפט השווה בין נוסח תצהיר הפירעון שהגישו הנתבעים לבין הוראות סעיף 322 לפקודת החברות וקבע כי מהשוואת שני הנוסחים כמצוטט לעיל עולה, כי בתצהירי הפירעון נכלל סייג שאין לו כל עיגון בסע' 322 לפקודת החברות, לפיו, ההצהרה בדבר יכולת החברה לפרוע את חובותיה מוגבל לחובות "הקיימים היום". דא עקא, החברה אינה יכולה ליהנות משני העולמות, כאשר מחד גיסא היא בוחרת כי הפירוק יהיה בשליטת בעלי מניותיה, ומאידך גיסא, היא מסייגת את תצהירי הפירעון אך ורק לחובות "הקיימים היום", וזאת בניגוד לנוסח הקבוע בסע' 322 לפק' החברות.

לפיכך קבע בית המשפט כי ככל ויקבע כי בהתאם לסע' 322 לפק' החברות תצהירי הפירעון חלים גם כן על חובות החברה שטרם התגבשו סופית במועד תחילת הליך הפירוק, אזי הסייג שנקבע בהם, לפיו הם חלים על חובות "הקיימים היום", אינו טעם מוצדק לדחיית התביעה.

מנוסח סעיף 322 לפקודת החברות עולה כי תצהיר פירעון ניתן על סמך בדיקת "מצב עסקי החברה" ואשר מן הסתם אמורה לכלול לא רק התחייבויות וזכויות קיימות במועד הבדיקה, אלא גם כן חובות וזכויות שטרם התגבשו באותו מועד, אף כי קיימת אינדיקציה לקיומם. ודוק, פסק דין הצפוי להינתן בתביעה כספית המתנהלת נגד החברה, בהחלט עלול להשפיע על מצב עסקיה, ולפיכך הוא מהווה חלק ממסד הנתונים שיש להתחשב בהם במתן תצהיר הפירעון.

לא זאת אלא זאת, חזקה כי המחוקק אינו שופך את מילותיו לריק ומשמצא להשתמש בנוסח סע' 322 לפקודה במונח "חובותיה במלואם" מבלי לסייג זאת בביטוי כגון "חובות שהתגבשו" או בביטוי דומה אחר, אזי אין כל מקום לקרוא לתוך נוסח החוק ביטויים שאין בו ובכך להגביל באופן מלאכותי את תחולתו ולעוות את פרשנותו, כפי שלמעשה הנתבעים 1-3 מבקשים לעשות.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, קבע השופט כי "נחה דעתי כי תצהירי הפירעון עליהם חתמו נתבעים 1-3 חלים על החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין, ובנדון אין נפקא מינא כי פסק הדין ניתן זמן קצר לאחר חתימתם".

 בנוסף כב' השופט חדיד דן בשאלה האם ניתן לחייב דירקטור אשר חתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, באופן אישי ככל ויתברר כי חתימתו נעשתה בהעדר תום לב או ברשלנות? הסוגייה לעיל לא הוסדרה באופן מפורש בחוק והיא טרם הגיעה לפתחו של בית המשפט, ווודאי ווודאי טרם נקבעה בה הלכה פסוקה מחייבת.

תאמר איפה מעתה, כי דירקטור אשר חתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, אחראי באופן אישי ככל והוא פעל ברשלנות או בהעדר תום לב.

כזכור, הנחת היסוד לפירוק חברה מרצון היא שהחברה כשרת פירעון, והרי בחתימתם של נתבעים 1-3 על תצהירי הפירעון הם אישרו קיומה של הנחה זו גם ביחס לחברה. אין חולק כי נתבעים 1-3 היו מודעים לתביעה הקודמת ולהליכים שננקטו במסגרתה, לרבות החלטת בית הדין לעבודה לפיה נדחתה בקשת החברה לעיכוב הדיון בתביעה בעקבות הליך הפירוק, כמו גם בקשת התובעת לחייב את בעלי המניות בחברה להפקיד בקופת בית הדין את סכום התביעה. כן ידעו נתבעים 1-3 כי בהתאם לאותה החלטה התובעת קיבלה לידיה את תצהירי הפירעון ובעקבות זאת, ויש לומר בצדק, היא נמנעה מנקיטת הליכים נוספים ושמה את מבטחה ביכולת החברה לקיים את פסק הדין, לכשינתן וכלל והיא תזכה בדין. בנסיבות העניין, בניגוד לטענת נתבעים 1-3, מתקיים קשר סיבתי בין חתימתם על תצהירי הפירעון והסתמכות התובעת עליהם, לבין הנזק שנגרם לה בעקבות אי קיום פסק הדין.

 בית המשפט קבע כי נתבעים 1-3 נהגו בהעדר תום לב מובהק כאשר מחד גיסא הם בחרו בהליך של פירוק מרצון בשליטת בעלי המניות, ובהתאם לכך חתמו על תצהירי הפירעון, ומאדך גיסא, על אף ידיעתם כי התובעת הסתמכה על אותם תצהירים וכלכלה את צעדיה בהתאם, בפועל לא היה מאחורי המצג אשר הציגו בפניה, לפיו בכוונת החברה לפרוע את כלל חובותיה, ולא כלום.

 לגבי מפרקת החברה קבע בית המשפט כי : "דומה כי נתבעת 4 פעלה מתוך הנחה מוטעית כאילו תפקידה כמפרקת החברה כלפי התובעת מתמצא במתן הודעות ודיווחים על הליך הפירוק, וזאת מבלי שנטלה לידיה את השרביט והפעילה את הסמכויות הניתנות לה בדין. מחדלה של נתבעת 4 כלפי התובעת מתבטא אפוא בכך כי היא לא נקטה בצעד כלשהו על מנת לייחד כספים לקיום פסק הדין, לכשיינתן, וככל והתובעת תזכה בתביעה הקודמת ולא פעלה לביצוע פסק הדין לאחר שניתן. אדרבא, מחקירתה הנגדית עולה תמונה עגומה באשר להיעדר מעורבתה של נתבעת 4 בתשלום חובות החברה לנושיה השונים…למותר לציין כי משניטלו סמכויות נתבעים 1-3 כדיררטורים של החברה עם מינויה של נתבעת 4 כמפרקת החברה והופקדו בידיה סמכויות רחבות ביותר, אף ללא צורך באישור בית המשפט, אזי הטענה ולפיה לא הוגשו תביעות חוב במסגרת הליך הפירוק, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין חובתה להפעיל את הסמכויות המוקנות לה בדין ולא להותיר זאת בידי בעלי התפקיד בחברה.מחדליה של נתבעת 4, כאמור לעיל, חמורים במיוחד לאור עדותו של נתבע 2 ביחס ליכולתה של החברה לפרוע את פסק הדין, כמצוטט בסע' 24 לעיל. … .גם הטרוניה המועלית כנגד התובעת, ולפיה היה עליה להגיש התנגדות לפירוק החברה, אין בה ממש. כאמור, מדובר היה בפירוק מרצון שהנחת היסוד בו היא כי החברה תפרע את כלל התחייבויותיה, וכך אף הוצהר על ידי נתבעים 1-3 בתצהירי הפירעון. לא זאת אלא זאת, כאשר החל הליך הפירוק, התביעה הקודמת הייתה בשלביה האחרונים ופסק הדין היה צפוי להינתן תוך זמן קצר, כפי שאכן אירע בפועל. בנסיבות העניין, לא היה לתובעת כל טעם מוצדק להתנגד לפירוק החברה, ולפיכך הטענה בנדון נדחית. בהתאם לסעיף 341 לפקודת החברות, התובעת היתה רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש כי פירוק החברה מרצון יהפוך לפירוק בידי בית המשפט. כמו כן, בהתאם לסעיף 367 לפקודה, התובעת היתה רשאית לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול חיסול החברה, וזאת תוך שנתיים ימים ממועד החיסול. באשר לטענה ולפיה היה על התובעת לבקש להפוך את הפירוק מרצון לפירוק על ידי בית המשפט, הרי, בדיוק מאותם טעמים כמפורט בסעיף 31 לעיל, לתובעת לא הייתה כל סיבה מוצדקת לפנות לבית המשפט בבקשה כאמור. יתרה מכך, הנתבעים לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, מהי עלות וסיכויי הבקשה להפוך את פירוק החברה מרצון לפירוק בידי בית המשפט, או לבטל את חיסול החברה, לו הגישה התובעת לבית המשפט אחת מאותן בקשות. ודוק, שיקולים אלה רלוונטים ביותר על מנת לקבוע האם "נכון וצודק" בנסיבות העניין להטיל אשם תורם על התובעת, הם הם המבחנים אשר נקבעו בסעיף 68(א) לפקודת הנזיקין כמצוטט לעיל".

 לפיכך בית המשפט קיבל את התביעה וובהתאם לכך אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 114,943 ש"ח.

 

20 יונ 2018

 

עורך דין וחשבונאי שלומי סבג בעל ניסיון של למעלה מעשור בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בישראל. עורך דין וחשבונאי בעל ניסיון רב והוא מתמחה בפירוק חברות מרצון, פטור מאגרות וביטול חובות אגרה מרשם החברות.

 האמור במאמר זה הינו לידע כללי בלבד וכל המסתמך עליו עושה זאת על דעתו בלבד. אנו ממליצים לגשת ליעוץ משפטי פרטני.  

אודות שלומי סבג, עורך דין וחשבונאי

עורך הדין והחשבונאי שלומי סבג הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות דיקאן במשפטים ותואר ראשון נוסף בראיית חשבון וכלכלה. עורך הדין סבג עבד למעלה מעשור בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בארץ. עו"ד שלומי סבג הינו מומחה במשפט מסחרי, פירוק חברות מרצון, ומתמחה בתיקון רישום שלילי ב- BDI.

השארת תגובה